יאיר נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ

פסק דין

בפני תביעת התובע לפיצויו בסך של 10,000 ₪ וזאת בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מכך שקו הטלפון שסיפקה לו הנתבעת, אינו תקין מאז שהחליפה הנתבעת את הטכנולוגיה שבה היא עושה שימוש. כתוצאה מאי תקינות הקו, חלו ניתוקים תחופים שנמשכו מספר ימים בכל פעם, וזאת לסירוגין, כאשר בתביעה נטען כי תקלות אלו, חוזרות מחודש 1/2010 ועד לחודש 7/11.

לטענת התובע, המתגורר בדירה עם בנו ושניהם נכי צה"ל בדרגות קשות, הם זקוקים לשירותי הטלפון בין היתר לקבלת תרופות המסופקות להם ממרכז לוגיסטי של משרד הביטחון בראשון לציון ובשל אי תקינות הקו, צריכים היו לא פעם לגשת לטלפון ציבורי ואף להוציא הוצאות בגין משלוח התרופות במונית מאחר ולעיתים קרה שבהיעדר אפשרות תיאום עימם, נשלחו אליהם תרופות, אולם הוחזרו למרכז הלוגיסטי.

התובע מוסיף כי פנה פעמים רבות לנציגי הנתבעת, ביצע בדיקה של מכשיר הטלפון שבביתו, ובחלק מפניותיו נענה כי אכן קיימת תקלה במרכזיה אולם הנתבעת אינה מצליחה לאתר את התקלה או להסביר את הסיבה להתרחשותה.

התובע ציין בתביעתו כי בשל התקלות החוזרות, אכן ניתן לו על ידי הנתבעת זיכוי של 100 דקות שיחה בחודש, אולם בפועל, אפילו לא היה יכול לנצל את הזיכוי שכן לא יכול היה לקיים שיחות בהיקף כזה, עקב התקלה המתמשכת.

הנתבעת בכתב הגנתה, למעשה אינה מכחישה את עצם ארוע התקלות, ומתדפיס שהציגה במהלך הדיון בפני עולה כי תלונות מצד התובע הופיעו כבר בחודש 3/09 בסמוך לאחר ביצוע שדרוג קווי הנתבעת, והתלונות מתועדות במהלך כל התקופה עד לחודש 7/11 (עם כי אין תלונות מתועדות בין חודש 9/10 ועד לחודש 3/11). אלא שהנתבעת טוענת כי על אף ניסיונותיה לטפל בתקלה ולבדוק אותה באמצעות טכנאים מטעמה, הרי שבמרבית המקרים כשהגיעו הטכנאים לבית התובע, הוא לא נמצא ובהיעדר טלפון נייד, לא ניתן היה לאתרו ולהיכנס לביתו.

לטענת הנתבעת טכנאיה, ביצעו בדיקה של הקו עד לתיבת הסעף ורק באחת הפעמים בחודש 9/09 נמצאה תקלה שם ובוצע תיקון אולם מעבר לכך, בהיעדר אפשרות להיכנס לביתו של התובע, אין באפשרותם לאתר את הסיבה לתקלה או לתקנה.

יתרה מכך, הנתבעת טוענת כי בהינתן הזיכוי החודשי בשווי 100 שיחות לחודש, עמדה הנתבעת בהוראת סעיף 10א (ב) לכללי הבזק (שירותי החברה) התשמ"ז-1986 ואין מקום לפיצוי נוסף.

מעבר לכך טוענת הנתבעת כי בהתאם לפטור הקבוע בסעיפים 40, 41 לחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982, היא פטורה מאחריות לנזקים עקיפים שנגרמו כביכול לתובע, שכן אלו לא נבעו מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של הנתבעת ועובדיה, ומשכך מתקיימים תנאי הפטור בסעיפים אלו.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע מפריז בטענותיו וכי תדפיס פירוט השיחות שצורף במהלך הדיון בפני, מעיד על כך שבחלק ניכר מהתקופה שלגביה הוא תובע, הוא הצליח לקיים שיחות רבות ממכשיר הטלפון שבביתו, דבר המעיד על כך שלפחות ביחס לחלק מהתקופה, הקו היה תקין.

אכן עיון בתדפיס השיחות מעלה כי ישנם חודשים בהם ניתן לראות קיום שיחות רבות, כמעט על בסיס יום יומי, כמו למשל בחודשים 1/10, 4/10 ו-5/10, אולם מנגד ניתן לראות בבירור שבחודשים אחרים מספר השיחות שקוימו מצומצם ביותר, כך למשל ברציפות בחודשים 6/10-9/10 או למשל בחודשים 11/10-3/11 ולאחר מכן גם בחודשים 5-6/11. מכאן שהאמור בתדפיס דווקא תומך בטענות התובע במובן זה שציין כי התקלות היו לסירוגין ולא ברציפות, דבר המסביר מדוע בחודשים מסוימים קיים היקף שיחות רב יותר ובאחרים לא.

אינני מקבלת את טענת הנתבעת כי עומד לה הפטור הקבוע בסעיפים 40 ו-41 לחוק התקשורת. אינני סבורה כי הנזק הנתבע הינו בגדר נזק עקיף שכן הנזק הבלתי ממוני (עוגמת נפש וטרחה) הינם בגדר נזק ישיר כתוצאה מאי תקינות הקו, וכך גם ההוצאות הנטענות (אם כי אציין במאמר מוסגר שלא שוכנעתי עד תום כי התובע אכן נשא בעצמו בהוצאות אלו), משכך חלה הוראת סעיף 40(1) לחוק ולא קמה לגביו חסינות הנתבעת. מעבר לצורך אוסיף כי גם באם טעיתי במסקנתי וממדובר בנזק עקיף שיש להוכיח לגביו שנגרם כתוצאה מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של הנתבעת בכדי שלא תעמוד לה חסינות, הרי שבנסיבות המתוארות, ולאור אורך התקופה שבה התקלה נמשכה, אני סבורה כי בהחלט יש מקום לקבוע רשלנות חמורה מצד הנתבעת, לא בעצם קרות התקלה, אלא באי מתן פתרון לבעיה נמשכת. גם אם נכונה טענתה בדבר קושי ביצירת קשר עם התובע, אינני סבורה כי יש בכך הסבר מספק לאי פתרונה של תקלה מתמשכת כזו, ולכל הפחות יכולה היתה לשלוח מכתב רשום לתובע ולהודיע לו מתי יתיצב טכנאי בביתו על מנת לבדוק את התקלה ולנסות למצוא את המקור לה.

אוסיף ואציין גם כי טענת הנתבעת שהזיכוי בדקות שיחה שניתן לתובע עונה על הוראת סעיף 10א' לכללי הבזק, אינה מדויקת שכן כעולה מהחשבוניות שהציגו הצדדים, התובע כלל אינו יכול לנצל את הזיכוי בחלק ניכר מהחודשים מאחר והיקף השיחות שהוא הצליח לבצע, אינו עולה כדי סכום הזיכוי.

בנסיבות אלו ומשיש במתן הזיכוי משום הודאה ולו חלקית בטענות התובע בדבר קיום תקלה נמשכת שהנתבעת לא מצאה לה פתרון, אני סבורה שהתובע זכאי לפיצוי כספי מעבר לזיכוי בדקות השיחה, אולם בסכום נמוך בהרבה מזה הנתבע על ידו. אמנם יש בקיום התקלה הנמשכת כדי לגרום אי נוחות של ממש לתובע ולבנו, אולם לא שוכנעתי כי נגרם נזק ממוני של ממש, למעט אולי הוצאה נוספת, שהיקפה לא הוכח, לצורך קבלת התרופות כנטען.

כמו כן לא ניתן להתעלם מטענת הנתבעת כי לעיתים התקשתה לטפל בתקלה בשל היעדר אפשרות לאתר את התובע (אשר אין ברשותו מכשיר טלפון סלולרי) ועל אף שאין חובה שאדם יחזיק בטלפון סלולרי, הרי שבהתחשב בהתמשכות התקלה אך סביר שהתובע, באם היה מבקש להקטין את נזקיו, היה מוצא פתרון באמצעות קרובי משפחה בעלי מכשיר סלולרי או רוכש מכשיר בעלות מינימלית על מנת להבטיח אפשרות לאתרו, ולו רק לצורך תיקון התקלות.

בהתחשב בכל האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בתשלום הסך של 1,500 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' אייר תשע"ב, 02 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: